admin כניסתה של אפריקה לשוק העולמי החלה מאז המאה ה-15, לא יכלה מבחינות רבות להיחשב כמיזם חיובי. הנחשלות של אפריקה בהשוואה לשאר העולם (מדינות מפותחות, מדינות מתועשות חדשות ומדינות מתעוררות) שהוא פרדוקס בשל המשאבים והפוטנציאל העצום שלה, מוכיח בבירור שאפריקה נותרה המפסידה הגדולה של הסדר הכלכלי הבינלאומי. המצב החמיר כשבאים בחשבון את המדיניות של מדינות מפותחות: יצירת גושי סחר אזוריים ולא אזוריים, הגנה על השווקים המקומיים באמצעות מכסות.
לדברי גונאר מירדל, המדינות הלא מפותחות "דרך הטיפול במדיניות המסחרית שלהן תהיה אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקביעה אם הן ייכשלו או יצליחו בדחף שלהן לפיתוח כלכלי" לקביעה זו יש את הכשרון להתייחס לסחר כעל הכלכלה הדומיננטית. פעילות אפשרית באפריקה ובמדינות אחרות בעולם השלישי. לכן היא לוקחת בחשבון את העובדה שמדינות אפריקה לא יכלו לחיות בבידוד וביטל את העובדה שהתחרות הגוברת בייצור והפצה של סחורות ושירותים תהפוך את המדינות הללו לפגיעות יותר מדי יום אם לא נעשה דבר. כתוצאה מכך יש לבצע הרהור לגבי תיעוש וסחר לפיתוח יעיל בהקשר של שוק ליברלי.
סדר כלכלי מעוות ולא הוגן
הנשיא האמריקני לשעבר, ביל קלינטון, ציין כי "גלובליזציה היא עובדה ולא אופציה של מדיניות" זה מרמז שגלובליזציה היא יותר מסתם יצירה של יצור אנושי, אלא תוצאה של מגעים הולכים וגוברים בין יחידים, עמים וקהילות. הכישלון והתמוטטותו של המודל הקומוניסטי ונטישתו על ידי מדינות חלוצות כמו סין ורוסיה הן עדות לכך שהסדר הכלכלי הליברלי היה בלתי נמנע.
הדיון בצורך ברפורמה בסדר הכלכלי הנוכחי ישן כמו ההידרדרות בתנאי הסחר. מצד אחד המדינות הבינ"ל, כתוצאה מחלוקת עבודה בינלאומית מהניסיון הקולוניאלי מייצרים סחורות בצורת חומרי גלם. אין להם שליטה על פעולות כמו הובלה, מעבר והפצה של משאבים אלה, ולכן הם לא יכולים לקבוע את המחירים של סחורות אלה. מצד שני מדינות מפותחות מוכרות את המוצרים הללו ברגע שיוצרו עם ערך מוסף כה גבוה עד שיש פער עצום בין הסחורה הנמכרת על ידי מדינות לא מפותחות לבין המוצר המיוצר שנמכר לאותן מדינות. כמעט מחצית ממדינות העולם השלישי מרוויחות יותר מ-50% מהכנסות היצוא שלהן מסחורה עיקרית אחת, כמו קקאו, קפה או בננות. מדינות אלו מוגבלות כעת במבנה ייצור של פעילויות ערך מוסף נמוך. לא רק שמדינות עולם שלישי לכודות לסחור בסחורה אחת, אלא שהן גם תלויות בכמה אם לא בשוק זר בודד לאספקת מוצרים מיוצרים וסחר בסחורות העיקריות שלהן.
באפריקה כ-340 מיליון אנשים שהם מחצית מאוכלוסיית היבשת חיים על פחות מדולר אמריקאי ליום, שיעור התמותה של ילדים מתחת לגיל 5 הוא 140 לכל 1000, בעוד שתוחלת החיים בלידה היא רק 54 שנים. רק ל-58 אחוז מכלל האוכלוסייה האפריקאית יש גישה למים בטוחים.
כפי שמופיע במסמך NEPAD 'מקומה של אפריקה בקהילה הגלובלית מוגדר על ידי העובדה שהיבשת היא בסיס משאבים הכרחי ששירת את האנושות במשך מאות רבות כל כך.' התיאוריה הבסיסית של הסדר הכלכלי הנוכחי היא במידה רבה תיאוריות הסחר הקלאסיות והניאו-קלאסיות. לדבריהם, כל המדינות ירוויחו בהשתתפות בסחר בינלאומי. סחר חופשי ממקסם את התפוקה העולמית בכך שהוא מאפשר לכל מדינה להתמחות במה שהיא עושה הכי טוב. לפי קרן המטבע הבינלאומית, מדיניות סחר מכוונת כלפי חוץ תורמת לצמיחה מהירה יותר שכן היא מקדמת תחרות, מעודדת למידה תוך כדי עשייה, משפרת את הגישה להזדמנויות סחר ומעלה את היעילות של הקצאת משאבים. כדי לא לפספס את המהפך הזה בהיסטוריה ובכך להישאר מפסידים, אפריקה ומדינות ה- LDC אחרות צריכים לעבור הרהור מעמיק כדי להשיג את היתרונות של הגלובליזציה. אתגר שלא ניתן לעכב או להזניח בהקשר של סיכון גבוה למדינות אלה להחמיץ את ההזדמנויות המעטות שכבר היו להן: ההגנה על ההמצאות האחרונות והעומס של תאגידים רב לאומיים בשווקי הסחורות והשירותים של המדינות הבינתחומיות הן סכנות ברורות. הגישה הליברלית הפשוטה למסחר אינה עולה בקנה אחד עם הניסיון ההיסטורי של מדינות מתפתחות רבות. ראשית, תיאוריית הסחר שכה זוכה לתשואות על ידי חלקם בנויה על הנחות שמופרות ברוב השווקים הבינלאומיים.
מרבית הסחר העולמי הוא בתעשיות אוליגופוליסטיות כמו מכוניות, כימיקלים, אלקטרוניקה ופלדה. החשיבות הגוברת של תאגידים רב לאומיים היא אינדיקציה ברורה לכך שתחרות לא מושלמת חשובה. בנקודה זו קרוגמן (1987) קובע כי "התובנות של מודלים חדשים המשלבים תחרות לא מושלמת, למידה ויתרונות לגודל הפחיתו את דוקטרינת הסחר החופשי מאסטרטגיה אופטימלית הראשונה הטובה ביותר לכלל אצבע סביר.
מטרתנו בביצוע ניתוח זה היא להדגים אינטגרציה כלכלית אזורית ושיתוף פעולה יעיל יותר מדרום-דרום בין מדינות עשוי לאפשר למדינות עולם שלישי לא ליפול טרף למלכודת המסוכנת של השתתפות פשטנית בסחר העולמי.
דרום-דרום שיתוף פעולה להסתמכות עצמית
כפי שציין Todaro (1992) למרות שייתכן שמדינות רבות פחות מפותחות יהיו תלויות בעצמן על בסיס מדינה למדינה, צורה כלשהי של שיתוף פעולה סחר וכלכלי בין שווים כנראה עדיפה על כל מדינה שמנסה "ללכת לבד". בעולם של סחר לא שוויוני, דומיננטיות טכנולוגית, פרוטקציוניזם גובר בין מדינות מפותחות וצורות שונות של קביעת מחירים לא שוקיים. המשמעות היא יותר מאי פעם, לפני שיוזמות לשיתוף פעולה בדרום דרום צריכות להיתפס כבסיס של כל מדיניות כלכלית איתנה שמבצעת מדינת עולם שלישי שיש לה פוטנציאל או משאב להחלפה.
שיתוף הפעולה מדרום לדרום יאיץ את הקצב ויהפוך את העצמאות הכלכלית של המדינות הבינתחומיות לאפקטיביות. השותפים הצפוניים של מדינות הדרום יוחלפו בהדרגה בשותפים דרומיים. לדוגמה, נסטלה יכולה בצדק להתמודד עם תחרות של קפה ברזילאי, חלב דרום אפריקאי שתעשיותיו בתחומי הפעילויות הללו יכולות להתפתח במהירות כדי לעמוד במטרה זו. התוצאה תהיה למעשה ריבוי ספקים מה שישפיע בהכרח על המחירים של אותם סחורות, במצב כזה די בטוח שהלקוח ישלם בקרוב את המחיר האמיתי. בנוסף, אפשר להאמין, הקרבה היחסית (גיאוגרפית, תרבותית וסוציולוגית) הופכת את השותפים בדרום למתאימים יותר לספק מוצרים מספקים בינם לבין עצמם. שכן הצרכים שלהם זהים יחסית. ארתור לואיס (1977) קבע כי "למדינות ה-LDC יש בתוכם את כל מה שנדרש לצמיחה. יש להם מספיק אדמה להאכיל את עצמם, אם יעבדו אותה כמו שצריך. הם מסוגלים ללמוד את כישורי הייצור ולחסוך את ההון הנדרש למודרניזציה.'
אינטגרציה אזורית
ארגון אזורי יכול להיות מוגדר כקיבוץ של מדינות, ברוב המקרים מדינות שכנות, לארגון על מנת לטפל בסוגיה מסוימת: פיתוח כלכלי; ניהול המשאבים המשותפים שלהם כגון אגמים, נהרות; ניהול מגפות עם השלכות אפשריות מעבר למדינה. נושאים כלכליים המהווים את הבעיה העיקרית כמעט בכל החברות, זה גם העניין העיקרי של האינטגרציה האזורית. למעשה, העולם נחתך לחתיכות של קבוצות אזוריות כאשר חברות חופפות לפעמים בגלל חברות כפולה של חברים מסוימים. עם זאת, ההתלהבות הזו כלפי האינטגרציה אינה יכולה להסתיר את ההצלחה היחסית והמתמתנת של האינטגרציה האזורית. אם לא נכלל, האינטגרציה האזורית של האיחוד האירופי, ASEAN, NAFTA העניקה מעט בהשוואה לפירות המצופה.
ג'ארל מואן מבחין בין 'פעם אחת ולתמיד' לבין יתרונות דינמיים של אינטגרציה במדינות עולם שלישי.
עבור מדינות LDC רבות, במיוחד אלה עם שווקים מקומיים קטנים מאוד, אינטגרציה כלכלית אזורית עשויה להציע חוויה רבת ערך, המסייעת במעבר לפיתוח כלכלי מאוזן יותר ולכלכלה פתוחה יותר. בתוך המשולב, גם טכניקות איכות וגם טכניקות שיווק יכולות לשפר ולקדם גיוון וייצור ייצוא בשלב גדול יותר מבלי לאלץ את המדינות הללו להתמודד עם ההשפעות המביכות של השוק הליברלי כפי שהנטייה נראית. אינטגרציה יכולה גם להגדיל את גודל השוק, וכאשר קיימות יתרונות לגודל, להפחית את העלות ליחידה. זה יכול להועיל הן ליצרנים והן ללקוחות בשוק המשולב. עבור הלקוחות, היא מאפשרת לרכוש סחורה במחירים האמיתיים שלהם, שכן תחרות בין יותר מגורם כלכלי אזורי אחד (יצרן או מפיץ) תהיה כתוצאה מכך החובה להציע את המחירים הטובים ביותר האפשריים. גם בשוק גדול יותר, שותפים מחוץ לאזור המשולב ימצאו מעניין עבורם להשקיע באזור כזה כדי לנצל את היתרונות של המדיניות המפלה שנקבעה כדי להגן על תעשיות האזור. לפי Thomsen (1994) גודל השוק של המדינה המארחת הוא אחד הגורמים הקובעים ביותר היכן משקיעים חברות זרות. יש לקחת בחשבון את העובדה שהשקעה ממדינה מפותחת במדינה מתפתחת מלווה בהעברה מהותית של טכנולוגיה.
לאחר השגה, האינטגרציה האזורית תגביר את כוח המיקוח של מדינות החברות בקהילה הבינלאומית. כוח שיכול בקלות להגדיל עם קרטליזציה. מדינות המשתייכות לארגון אזורי נוטות להציג את אותן תכונות, למשל הן יכולות להשתייך לאותה חגורת אקלים, מרכז אפריקה למשל ומדינות דרום אפריקה. מצב גיאוגרפי זה יכול לאפשר למדינות כאלה להתמקח עם עוצמה נוספת במה שהן מייצרות בצורה הטובה ביותר שעליהן יכלו לצפות להחזרים טובים יותר על המכירות ובכך להגיע למצב של רווחים מוחלטים.
הפניות
MOEN Jarle: סחר ופיתוח: האם שיתוף פעולה בדרום דרום היא אסטרטגיה אפשרית? בית הספר לכלכלה של לונדון 1994
MYRDAL Gunmar: An International Economy, לונדון: Routledge ו-Kegan Paul
TODARO Michael: Economics for a Developing World, ניו יורק: לונגמן 1992
KRUGMAN Paul 'האם סחר חופשי הוא Passé?' פרספקטיבות כלכליות, כרך 1 עמ' 131-144
